פרק שמיני

המטריה ושימושיה השונים – לששון פנית לא טעית – אחרינו המבול – הקופים מגלים את פרצופם האמיתי

יום ג' 27.9.2005

או.קיי, אז הנסיעה ברכבת היתה די נחמדה. 2 אוסטרלים ישבו לידינו וקשקשו כל הדרך, הנוף השתנה לאט לאט מגבעות קטנות להרים גדולים יותר, חורשות ליערות אורן, האויר מתקרר, מתחיל קצת גשם. מדי פעם עוצרים בתחנה ומיד צצים דוכני פאקורה. 5 שעות שלוות וללא צפצופים, נחמד! אך בסופן הגענו לשימלה והותקפנו ע"י חבורת פורטרים צמאי דם ורעבים לתיירים, מגובים בנהגי מוניות מאוגדים עם מחירים קבועים. הפורטרים היו ממש אגרסיביים ומציקים אך נפנפנו אותם עם המטריה (נגיד). בסוף הצתוותנו למאט ואנדרו (להלן 2 האוסטרלים) ועוד שני בחורים ונסענו יחד ל White Hotel שהתגלה כמקום לא רע בכלל ואפילו עם טלויזיה מרובת ערוצים ושמיכה זוגית, שזה נדיר.

ביומנו הראשון בשימלה עברנו על רוב האטרקציות של העיר, שהן בעיקר 2 רחובות של חנויות. הרחובות רחבים, ללא מכוניות ומלאים הודים עשירים בחופשה. החנויות יוקרתיות למראה וכמעט שאין זבל בשום מקום. מצאנו גם בית קפה מערבי למראה (מחירים בהתאם) עם קפה לא רע. אחרי גיחה לאינטרנט מצאנו את עצמנו בגשם שוטף וחזרנו למלון לקרוא ולרבוץ מול הטלויזיה כל אחה"צ. ראינו את The sixth day עם שוורצנגר והמשפט האלמותי: I might be back. משעשע.

למחרת בבוקר מזג האויר השתפר וטיפסנו אל מקדש הקופים – כבכל טיפוס אני התנשפתי בעוד רון מדלג במעלה הגבעה. לפתע פתאום קפץ עליו קוף וניסה לגנוב לו את משקפי השמש! רון לא היסס לרגע וניער את התוקף מעליו בעוד הודי נחמד שעבר במקום הסביר לנו שלא להראות חפצים מבריקים ואיך לגרש את הקופים עם המטריה, שהתגלתה כחפץ רב שימושי (גשם, קופים, מקל הליכה למיכל המקרטעת...). בסוף הגענו למקדש. ראינו יפים ממנו, וגם תצפיות נוף פחות מכוסות בעננים. לא משהו. חזרנו למטה ושם מצא אותנו ששון, הודי מוזר (עם חינה אדומה במעט השיער שלו, טרנד מכוער להפליא אבל די נפוץ) שיודע עברית טובה ושינן שמות של אנשים ומקומות בארץ כדי להרשים ישראלים. אחרי שיחה קצרה סירבנו בנימוס אך בתוקף להתלוות אליו לתה. אח"כ שמענו מזוג ישראלים איך הוא תפס אותם לשעות של שיחה ("את לא שותה מספיק ולכן יש לך בעיות בבטן", "אתה תהיה ראש הממשלה הבא") ובסוף גם שכנע אותם לתת לו כסף. מרגיז. אח"כ ירדנו להסתובב בבזאר, שהוא יותר אותנטי מהחנויות היפות שלמעלה. אני מצאתי אפילו סארי (כלומר חליפה הודית 3 חלקים, לא סארי הודי מסורתי, אם כי מדדתי אחד שהיה יפה, אבל נורא מסובך ללבישה) עם צעף בסגנון פאקיסטני (!) (כלומר עם סרט תפור לשוליים) כמו שאיזה שחקנית לבשה בסרט מפורסם. בערב יצאנו all dressed up לאכול. עכשיו עם הסארי יש לי סיכוי לחסוך 700 רופי בכניסה לטאג' מאהל. החסרון הוא שאז כל אלה שמדברים אלי הינדי ומסרבים להאמין שאני לא מבינה,יקבלו עוד חיזוקים לחשדותיהם.

למחרת בבוקר יצאנו למסע הארוך והאמיץ לרישיקש. בחרנו באוטובוס מקומי שיוצא ב5:00 בבקר (אבוי!) כדי להגיע 10 שעות מאוחר יותר לרישיקש. הנסיעה עברה בשלום יחסי (הצלחתי לנמנם קצת בהתחלה והיה לנו מקום טוב לשבת), החלפנו אוטובוסים ב-Dehra Dun והגענו לרישיקש. ירד גשם. הלכנו ל-Swiss Cottage ומצאנו מרבץ ישראלים. ירד גשם. הזמנו אוכל במסעדה למטה.חלפה איזה שעה. ירד גשם. הגיע האוכל. הלכנו לברר על טרקינג או רפטינג. ירד גשם. הנהר היה גבוה מדי לרפטינג והדרכים להרים הרוסות מדי. בגלל הגשם. נהרס עמוד חשמל ובגלל התיקונים היתה הפסקת חשמל ולא היו מים חמים להתקלח (בעצם גם לא כשחזר החשמל). ירד גשם. בבוקר יצאנו ללקסמן ג'ולה לבדוק את הסביבה. ירד גשם והגנגס געש. נרטבנו והיה די מדכא. התחלנו לשקול את צעדינו. בין האפשרויות שעלו היו כרטיס טיסה לגואה, הביתה, רכבות לרג'אסטן, לחכות שיעבור הגשם (אה, הזכרתי כבר שירד גשם?). בסוף רון העלה את הרעיון המצוין לחזור למנאלי שם המונסונים נסוגו סופית, ולעשות עוד טרק. רעיון מעולה! סקר שוק קצר הוביל אותנו להזמין מונית למחרת, רישיקש/מנאלי אקספרס. בערב עוד ירדנו לראות את הפוג'ה על הגנגס, שאנשים משיטים שם נרות קטנים על המים. ירד גשם. שמענו את התפילה (מגניב) אבל לא ראינו כלום על הגנגה המהירה. אולי נחזור.

למחרת דווקא הפסיק הגשם. בכל מקרה צריך לחכות שבוע שהכל יתיבש כדי שאפשר יהיה להגיע לאיזשהי אטרקציה (כמו הפילים בפארק קורבט), אז זה לא שינה הרבה. הזמנו ארוחת בוקר מבעוד מועד, והצלחנו לצאת לדרך ב8:00. הנסיעה התחילה טוב, עברנו את פקקי הבוקר של דרה-דון, חצינו יערות מלאי קופים, נופפנו לשלום לעדרי באפלו. נחמד. בצהריים, בעודנו מטפסים בהרים לכוון שימלה, נתקלנו בהפגנה. כ30 נשים חסמו את הדרך, נושאות כרזות וקוראות קריאות. בירור קצר העלה שהן מפגינות נגד הקופים. נשמע די פסיכי. מסתבר שהקופים תוקפים את בני הכפר, והממשלה לא עושה כלום ולא שועה לזעקתם. אפילו צוות טלויזיה קטן צילם אותן, אז הצטרפו גם הגברים. ככה התעכבנו שעה וחצי בעוד רון מדבר על לב השוטרים שיאפשרו מעבר, לשווא. עייפים ומטולטלים הצלחנו להגיע למנאלי ב22:00-. בדרגון שמחו לקבל את פנינו, ומאז ועד עכשיו אנחנו פוגשים שוב את כל החבר'ה. נחמד. סנדויץ' משובח בבוקר, טרק לפרואטי ואלי יוצא מחר בבוקר (נגאר למלאנה, עם עוד זוג ישראלים והימלאיה ג'ורני). החיים שוב טובים, טוב לחזור הביתה :-)

פרק תשיעי