פרק שני



פרק שלישי

מישמישים והשימוש בהם – שיאים חדשים למחירי התה – מנאלי נותנת הופעת בכורה – פגישה עם זקנה מסתורית,סוחר סמים ויאק

יום ג' 30.8.2005

בשבת בבוקר השכמנו קום, טרפנו פנקייק וב7:00 כבר יצאנו לדרך למנאלי. סטנזין הנהג הובילנו ביד רמה ובג'יפ טאטה מעט רעוע אך מלא נשמה. בהתחלה נסענו שוב לכוון טיקסה דרך Shey ומשם המשכנו עוד במעלה הנחל עד הפאס הראשון. אחריו עשינו גם קיצור דרך דרך המדבר, לא ברור כמה זמן קיצרנו אבל סטנזין הפגין נהיגת שטח מרשימה. לעת צהריים עצרנו לאכול בפאנג. מרק נודלס החיה את נפשנו לא לפני שנאלצתי לעשות את צרכי בשירותים הטראומטיים ביותר שהשתמשתי בהם אי פעם (תא פח מזוהם ולא כל כך סגור מאחורי מתחם האוהלים שהוא פאנג). אט אט נכנסנו לשגרה של טלטולי הג'יפ בינות הרים נישאים בצורות משונות וגאיות מתפתלים בינותיהם. בכל פאס חגגנו על מישמיש מיובש באדיבות מרקו ואריאנה (ממש טעים!) ואף אנו תרמנו את חלקנו בתזונת הכוח בעזרת שקדי-מישמיש (הבפנים של הגוגו). בסארצ'ו (אולי) קנינו עוד דלק ואת התה הזול ביותר עד כה (2 שקלים ל5 כוסות, ואפילו טעים!) והמשכנו בדרכנו. לאט לאט הנוף נהיה קצת יותר ירוק, קודם נקודות ירקרקות של עשב קל על ההרים, אח"כ צמחים קצת יותר גדולים ולעת ערב אפילו עצים של ממש. גם הנהרות שעברנו נהיו שוצפים וגדולים יותר, יוצרים מפלים ואגמונים בדרכם. עם אור אחרון או אחריו הגענו ל-Keylong והנחנו את גופינו הדוויים בגסטהאוס של ממש. כל זאת בניגוד למה שעושים נוסעי האוטובוס ושאר רכבים איטיים יותר שנאלצים לישון במחנות אוהלים על הדרך תמורת מחיר מופקע. ארוחת ערב, ארוחת בוקר, יום ראשון.

אחרי צפייה בחדשות הבוקר של Punjab Today המשכנו בדרך. את הכביש חסמו לפרקים עדרי כבשים ועזים, לנו לא אכפת, הגדיים חמודים ולפנינו רק עוד 5 שעות נסיעה אחרי12 אתמול. מכאן הכל כבר ירוק להפליא, שדות מעובדים בזויות מחרידות על צלע ההר, ומפל כל מטר. בפאס האחרון (Rohtang) עצרנו לראות ציפורים דורסות גדולות ויפהפיות (הזואולוגים שבחבורה מתבקשים לזהות בתמונות) וחזרנו להתפתל בכביש למטה אל עמק קולו (Kullu) ומנאלי שבליבו. אחרי סיבוב מלונות מתסכל משהו נפרדנו מהאיטלקים ומסטנזין ויצאנו לתור אחרי מקום לינה. מצאנו אחד, אכלנו צהריים, התחרטנו והחלטנו לעלות ל-Old Manali למרות הכל. מצאנו כפר שקט (יחסית) וחמוד בניגוד להמולה והמלונות המכוערים של העיר התחתית. אמנם בכל מקום שלטים בעברית, אבל עדיין רגוע ונחמד, ומעל הכל נוף מדהים להרים שממול.

למחרת בבוקר עשינו טיול למקדש הינדי בפאתי העיר. מדובר במבנה עץ קטן ורעוע למראה בלב חורשת אורנים, כמה הודים הסתובבו שם והצטלמו. מעבר לדלת בגובה מטר ואסימון מסתתרות טביעת כף רגלו של וישנו, זקנה קטנה (רק מעט יותר גבוהה מהדלת) וכמה מאמינים שבאים בעת צרה לעבוד את האלה הדימבה (Hadimba) גלגולה של קאלי. בשקע שברצפה מצטברים כל מיני חפצים זהובים (לא דם קרבנות למרבה המזל), המאמינים מניחים את מנחתם, מדליקים קטורת ומקבלים מהזקנה מין פופקורן או אורז מתוק וטיקה אדומה על המצח. מעניין. לא ממש מובן. אח"כ המשכנו לשוטט בגבעות ליד מנאלי ואף סרבנו בנימוס להצעה לקנות גראס. בדרך גם פגשנו יאק אמיתי, חיה מגניבה! משם ירדנו לעיר דרך היער, שם אפשר לראות קופים. בעיר היה לי קצת קשה, כי מכל מקום צרחו עלי ריקשות ודחקו אותי לתעלות הביוב שבצד הדרך. רון בינתיים גילה בעיה בכרטיס זכרון של המצלמה ומצא בדאון טאון מנאלי את חברו החדש ראול שהצליח לשקם את מצב הפיקסלים.

היום התחלנו להתענין באפשרות לארגן לנו טרק פה באיזור. בסופו של דבר התבייתנו על Himalaya Journey שהומלצו בכל הספרים ואף זכו למכתב תודה משכנע מזוג ישראלים. התכנית היא לצאת ל-Hampta Pass ב1.9 ובינתיים לנוח ולקוות למצטרפים. מתיאור המסלול מסתמן דבר אחד בטוח: אוכל לא יחסר! עד כאן סיפורים, אני חוזרת לבהות בנוף מחלון החדר ב-Dragon.

פרק רביעי