פרק עשירי

שמועות על צרות בגן עדן – רישיקש נכשלת במועד ב' –החיים בחוג הסילון

יום ד' 12.10.2005

אז רבצנו במנאלי די הרבה, אבל לא לנצח. העברנו את ימינו באכילה (סנדויץ' בוקר במאפיה, צהריים בשיבא קפה, מרק ערב בדרגון...) ובקריאה (לוכד החלומות של קינג, משהו של קרל סגן). פגשנו את מיה וקשקשנו קצת איתה, הלכנו לעיר דרך היער וגילינו שיפה שם (אם כי מלא באבקה צהובה של אורנים), בעיקר נחנו. יום אחד גילינו שהיתה תאונה ליד מניקראם. סלע נפל על אוטובוס והרג כמה אנשים, גם ישראלית אחת. בדיוק שם עברנו בחזרה מהטרק וענן אמר שזה כביש מסוכן. מפחיד! למחרת בבוקר בעודנו יושבים ומכרסמים את סנדויץ' הבוקר על המרפסת האדמה התחילה לרעוד. לא נורא חזק, בערך כמו שהיה בארץ השנה, אבל עדיין רצנו למטה, סנדויצ'ינו בידינו ותוך פחות מדקה הכל נגמר. רק יום אח"כ גילינו כמה כל זה היה קטלני בפאקיסטן. עצוב.

מפה לשם הבנתי את הרמז וקמתי בוקר אחד עם קוצים. חלף כבר יותר מדי זמן רביצה כך שפושקר ירדה סופית מן הפרק. רון הגה תכנית מבריקה שסידרה אותנו עד סוף הטיול, וחיש מהר התחלנו בביצועה. בשלב ראשון הזמנו את כל כרטיסי הרכבת שנזדקק להם עוד במנאלי, היה שם בחור נחמד שענה על שאלות כמו בן אדם והחוויה היתה פחות טראומטית מבפעמים הקודמות. אח"כ יצאנו למסע הארוך לרישיקש. המסע התחיל באוטובוס לילה לצ'אנדיגר, פחות נורא ממה שאפשר לתאר דווקא. לעת בוקר היינו צריכים למצוא איך להמשיך בדרך. עוד במנאלי פגשנו את אלי ואילנה האחים ההודים, וחשבנו לארגן איתם מונית. אבל בקולו עלו לאוטובוס עוד 80 ישראלים ופתאום האופרציה נהיתה מורכבת. בערך שעתיים התלבטנו בין אוטובוס לוקאל למונית, ועם מי ובאיזה תעריף. באיזשהו שלב רון נשבר מלחכות לצוות המשא ומתן שיחזור עם מונית ונצא כבר, אז לקחנו את חפצינו והלכנו לאוטובוס ודי. 6 שעות מיגעות הטלטלנו בדרכים (שלפחות היו שטוחות כך שהיתה קצת מהירות), כל פלג גופי התחתון סבל מבעיות קשות באספקת דם וחמצן, אבל בסוף הצלחנו להגיע להרידואר. על סף שבירה עלינו על מונית (איגוד!) משנות ה 50 ונסחבנו עוד שעה לרישיקש. במהלך הנסיעה הזו ניסינו להתאושש ולהתעודד, ולעת אחה"צ כשמצאנו חדר סביר במלון וישבנו על ארוחה נורמלית במסעדה על שפת הגנגה, החיים נראו יותר אופטימיים. כמובן שבשלב זה נפתחו ארובות השמיים וירד מבול, אבל הוא עבר תוך שעה ונשארנו יבשים מאז ועד היום.

מסתבר שברישיקש יש עכשיו איזשהו חג, מה שאומר שהרחובות מקושטים והרמקולים במקדשים עובדים שעות נוספות. בערך ב 5:00 בבוקר מתחילים תופים ופעמונים להכות, ואליהם מצטרפים שירים הודים ארוכים נורא, חסרי כל חן והרמוניה. התעוררנו וחשבנו שכל העיר חוגגת בחוץ בתהלוכות וריקודים. יצאנו לראות הכצעקתה וגילינו שהכל ריק, רחובות כמעט שוממים אבל רעש חבל על הזמן. ככה זה המשיך בווליומים משתנים לאורך כל היום, ובערך עם אותו שיר. עשינו טיול קצר לראם -ג'ולה מלקסמן-ג'ולה (איפה שישנו) והתרשמנו שהמקדשים ההודים נורא מצועצעים. קנינו קצת שטויות, אכלנו פיצה טובה ואף פסטה (יש קטע עם אוכל איטלקי ברישיקש), עשינו כביסה שחזרה מסריחה מסיגריות והלכנו לישון לקול הקקפוניה.

ביום ג' בבוקר המשכנו בתכנית ועלינו על המונית לקורבט נשיונל פארק. היה משבר בוקר כי לא מצאנו איפה לאכול, אבל יצאנו מחוזקים על פרנתה ותה על אם הדרך. בצהריים הגענו ל Infinity Resort המפואר (המחיר בהתאם...) ויכולנו סוף סוף להרגע. מיץ מנגו קר חיכה לנו בקבלה, הודי חביב סחב לנו את התיקים, בחדר יש מקלחת ענקית, מזגן, מיטה זוגית אמיתית (!) ושאר פינוקים. יש בריכה, נוף לגבעות ולנהר, פשוט מקום יפה. בארוחת הצהריים מצאנו את שלי הקנדית ואימצנו אותה. אתמול יצאנו לג'יפ ספארי אל השמורה. טיגריסים לא ראינו, אבל טווסים תרנגולי בר ו deers כן. הבוקר השכמנו קום ויצאנו ב 6:00 לפיל ספארי! לקסמי הפילה התנהגה למופת והטיול ביער היה מאוד נחמד ושקט. הטיגריסים התמידו בהעדרותם, אבל ראינו עכבישי ענק שחורים, נתקלנו בspotted deer ושמענו barking deer. מצאנו גם עקבות של טיגריס ופיל בר בבוץ. נורא יפה פה, ושקט ומפנק. היום נחים, מחר ניסע לנאינטל, תחנה אחרונה בדרכנו עם הגב אל ההרים לפני הקפיצה הגדולה לדלהי.

פרק אחד עשר